עשרים הצילומים המצורפים ברקע צולמו והועלו לרשת באמצעות אינסטגרם, רשת חברתית קטנה לצילומים מן הדרך.

בגשם עבר בדיזנגוף אדם חסון בצורה יוצאת דופן, לגופו מכנסיים וכפכפים בלבד. בלי חולצה, הוא צעד ושרק וחלף מולנו, היושבים בבית הקפה. אישה מבוגרת הסתובבה אלי: "גדלתי – וזקנתי – בתל-אביב, והעיר הזה נטרפת יותר ויותר משנה לשנה. זה מאוד עצוב". הסבתי את תשומת לבה לכך שהוא היחידי ברחוב ששורק. היחידי שאני ראיתי היום, אמרתי. היא חייכה ונעצבה אל כוס התה הריקה שלה, שלמה את החשבון והלכה.

הלו, גבר! הכל זורם?
תכיר: ”הרקליטוס“
אפנת בגדי ים לוהטים
לימים החמים
מעכשיו – אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים!
ובאותו מחיר!
נכנסת – חסכת!
”הרקליטוס“!
בגד ים שיוונים אוהבים.

”מצוקת הדיור, ככינויה בפי הבריות, התופסת מקום כה נכבד בעתונות של היום, אין מהותה בכך, שמעמד הפועלים מתגורר דרך-כלל בדירות גרועות, צפופות-יתר, נגועות-חולי. מצוקת דיור זאת אינה תופעה שהיא מיוחדת להווה; אף אין היא אחת מן התלאות המיוחדות של הפרולטאריון המודרני, לעומת כל המעמדות הנדכאים שקדמו לו; אדרבא, עוקצה פגע במידה שווה למדי בכל המעמדות הנדכאים שבכל הזמנים. כדי לשים קץ למצוקת-דיור זאת, קיים אך אמצעי אחד: להעביר מן העולם כליל את ניצולו ואת דיכויו של המעמד העובד על-ידי המעמד השליט. – מה שמכנים בימינו מצוקת-דיור, הרי זו ההחמרה המיוחדת שחלה בנסיבות-הדיור הגרועות של הפועלים, מחמת הצטופפותם הפתאומית של האוכלוסין הנוהים לערים הגדולות; עלייה עצומה בשכר הדירה, הידחסות מוגברת של הדיירים בבתים הבודדים, ולגבי מקצתם היעדר-היכולת למצוא מחסה לראשם כלל. ומצוקת-דיור זאת מעוררת רוב מלל ולהג רק משום שאינה מסויגת למעמד הפועלים בלבד, אלא פוגעת גם בבורגנות הזעירה.“

(פרידריך אנגלס בפתיחה למאמרו ”לשאלת השיכון“, יוני 1872. מגרמנית: מ. שטראוס)

העולם
מצוייר בתמימות
על וילון אמבטיה מפלסטיק
את הקצוות חייבים להצמיד אל הקיר
מחשש לשיטפון

הסחבה האפורה בדלי
מתחת לכיור

מלצר, יש לי זבוב במרק.
מלצר, יש לי תקווה בלב.
מלצר, יש לי לחלוחית בעין.
מלצר, אני אדם רעב.

שכנים חדשים בבניין. אני בוחן אותם מהמרפסת. הבחירה בהובלה בשבת יכולה להעיד על העדר זמן אחר, אולי מצב חירום, עכ"פ לחץ. משולחן הכתיבה הגנרי שהועמס זה עתה על גבו של המוביל אני מקיש על העדר טעם. כל כך הרבה מסקנות, והם אפילו לא הספיקו לסגור את הדלת.

ממושבי באוטובוס נראה שהעיר מוצפת בתיירים מרחבי הארץ. לא ניכר שם סדר או ארגון בפעולותיהם. הליכה בכיוונים מנוגדים באותה מדרכה, השתהויות פתאומיות מול חלונות ראווה, שקיות מותגים שונות (!) זו מזו. אלה שמובילות עגלות ילדים הולכות זו לצד זו. אלה שילדיהן בוגרים יותר משתרכות מאחור. מפניהן ניבט שעשוע שלוקח בחשבון תאונת דרכים זוועתית.

כדרכם של חתולים, גם החתול של שרדינגר הביא את זה על עצמו. שרדינגר רק הניח קופסה בסלון, והחתול, באינסטינקט, זינק פנימה והתיישב לבחון את סביבותיו מבלי לשער (חתולים אינם משערים דבר, לעולם) את גודל התסבוכת אליה נקלע. אתרע מזלו, בעליו פיזיקאי. ומן הפח אל הפחת: תיאורטיקן.

*
אגב, לשרדינגר היו כמה חתולים. גורלו של זה שטיפס על ארון הספרים במעבדה מוזר ולוט בערפל בהרבה מזה של זה שנקלע לקופסה. כל אזרח אוסטרי יודע שבעניין החתול על ארון הספרים יפה לשתוק. בכלל, האוסטרים שותקים הרבה.

עגנון ישאר על שטר.
רצח התיירת נחקר.
האדם החרד הוא אדמאושר.
מטבעו, הולך הפער ונפער.

השלג באירופה מקפיא חיים.
הקבורה עליכם – עלינו השירים.
הגלגל חוזר
ויש חשמל באוויר.

יש שיטות שעדיין עובדות?
כמה עולה ג'קוזי טוב?
סנקציות, התנחלויות.
מותר לאהוב?

הקבורה עליכם – עלינו השירים.
הרצח נחקר ויש חשמל באוויר.

שני צעירים נהרגו במכונית
חיי תושבי עזה ישתפרו בעתיד
סטיבן שפילברג עשה את היומית
ישראל שתקה את התעבורה האווירית

סין ענקית וריקה, כך אומרים
הטלפונים מנותקים כבר שבוע ימים
להקה צעירה חוזרת בגרסה מבוגרת להורים
פירות ים, שוק הפשפשים.

רשת אמריקאית מטילה ספק בטבע
השוטר הוירטואלי חתם קבע
ארוחת בוקר בול בשבע
אפשר לראות את נסיכת קטאר בצבע.

אבל סין ענקית וריקה מתמיד
לשיטור הוירטואלי עתיד, הו עתיד.

Fork me on GitHub